לא קראתי לזה אלימות //

"אין קיצורי דרך, צריך לפגוש את הכאב" : נתלי ברלין, פרפורמרית, אמנית, חוקרת גוף ותנועה, הפכה את הטראומה למעיין נובע של יצירה.
מופע יחיד דינאמי המשלב תיאטרון חזותי והרצאה. מסע בימתי אל המקומות שבהם כאב אינו נעלם אלא נרשם, נצרב, מתקבע בגוף.

באמצעות הדמות הבימתית “באבא יוגה” המבטאת סמלים ודימויים מחייה ומעולמות היוגה והרוח, בשילוב סיפור אישי ושיח פתוח. נשזרים קטעים טעונים עם תחנות מרכזיות במסע חייה: מילדות בצל אלימות וגזענות כעולה חדשה, דרך מערכת יחסים מתעללת בגיל צעיר ואימהות בגיל 16, ועד הבחירה לשוב שנים אחרי אל הכאב וליצור מתוכו: “הבנתי שאי אפשר לשים פלסטר על הכאב לנצח. כדי להתרפא באמת, הייתי חייבת להפוך את הפצע למעיין של יצירה.”
יצירה שנוגעת במקומות שכל אישה מכירה: היחסים עם הגוף, עם גבולות והשתקה. והאפשרות לצאת אל דרך של ריפוי, השראה ויצירה מתוך הפצע.
נוצרה במסגרת תוכנית "דיוקן היוצר" חממה ליוצרים של תיאטרון עכו והופיעה כבכורה בפסטיבל עכו בחוה"מ סוכות תשפ"ו.

שיחות עם בטן //

ערב קברטי פרוע, מצחיק ולא מנומס במיוחד, כזה שמדבר לבטן.
אי־שם בממלכת הנוחיות חיה הנסיכה הרגישה בטן, רגע לפני שפסטיבל ההכתרה שלה מתחיל, היא מתפתלת לבד בחדר, עטופה בנייר טואלט, חסרת אונים.. אכילה (רגשית), המשרתת הפתיינית, מנסה להציל את המצב בכיפכף חירום . ומזמנת בטעות את מגדלנה, הכוסמת הירוקה והסמכותית שמשוכנעת שיש רק פתרון אחד לכל דבר – שינוי אורח חיים.
בטן יוצאת למסע המורכב בחייה – להבריא! ובדרך נקרעת בין אכילה, שרוצה לטרוף את העולם כאן ועכשיו, לבין מגדלנה, שמאמינה בגבולות, חרובים ואיפוק.ו נאלצת להתמודד עם השיעור הכי קשה: להקשיב לבטן. כן, גם אם הקלישאה הזו עושה לה להקיא.

"שיחות עם בטן” נולדה מתוך חוויות אישיות של היוצרות עם מחלות וכאבים כרוניים של מערכת העיכול. אשפוזים, אבחנות וכדורים “לכל החיים” ובחירה להביא אותן אל הבמה, לתת לעצמן ולעוד רבים מקום להכרה, חמלה והזדהות. מיועדת לכל מי שיש לו בטן. או לב.
נוגעת בכאב, בבושה, באכילה רגשית, כאבים כרוניים, בהתמכרות ובהחלמה. אבל גם שואלת שאלה עמוקה: איך חיים על החבל הדק שבין להוציא מהחיים את המקסימום עכשיו, לבין לשמור על עצמנו, ולהיות אחראיים לאני של המחר?

ההצגה נוצרה במסגרת תוכנית "דיוקן היוצר" חממה ליוצרים של תיאטרון עכו והופיעה כבכורה בפסטיבל עכו בחוה"מ סוכות תשפ"ו.