זלמה גרינוולד היא ניצולת שואה, חיה ובועטת. שני דברים משאירים אותה בחיים – בנה יחידה, אתו היא מקיימת קשר סבוך והמוזיקה – הפסנתר.

"כששואלים אותי איך עברתי את השנים ההן אני תמיד אומרת, זה הפסנתר שהציל אותי… אנחנו יכולים לספר סיפור של תקופה, של עם, של פרט – דרך המוזיקה".
הקהל מוזמן לשבת סביב הפסנתר, ללגום כוסית קוניאק, ולשמש כעד להגיגיה ושותף פעיל לדיאלוג עמה.

הזמנה למפגש נדיר עם היוצרים של שפת העבודה הייחודית של תיאטרון עכו – מוני יוסף וסמדר יערון. שפת העבודה מעמידה במרכז היצירה את עולמו ומצבו המיידי של האמן. האירוע מתרחש בהווה, הטקסט אינו קבוע והאינטראקציה עם הקהל מתרחשת בזמן אמת ומהווה פתח לנושאי שיחה, תכנים והתרחשויות חדשות בכל פעם. הפסנתר – כשטיח מוסיקלי, כידיד אינטימי שמלווה את הקשישה כל חייה ותמיד נשאר איתה, הוא במידה רבה תירוץ ורקע לפטפוטיה על כל מה שמעסיק אותה: אומנות, טעם הקיום, פסיכולוגיה, דת, מטפיזיקה, חינוך, ילדים חיפוש רוחני, זקנה ומוות.

האנתולוגיה נוצרה בהשראת יחידה מתוך היצירה "ארבייט מאכט פריי" בבימוי של דוד מעיין. 

_____________________

"רגע של חסד…לסמדר יערון יש עוצמה מאגית"  אליקים ירון, מעריב.

"יצירה בעלת עוצמה חודרת ומחלחלת..." – המבורג, גרמניה.
"שחקנים מהפנטים בהומור ובקלילות מעבירים אלינו תכנים מהותיים…" – לה מרסליה.

האנתולוגיה מופיעה דרך קבע בפסטיבלים חשובים בעולם וזוכה לאלפי אוהדים, שבחים ופרסים- זוכת פרס ראשון בפסטיבל דו-אמן .

פסטיבלים בינלאומיים– ברלין, המבורג, זלצבורג, בריסל, לובין (בלגיה), דיז'ון, אבניון (צרפת), פארמה וולטרה (איטליה), לינץ, מינכן, יפן והונג-קונג ועוד..