עוד על ההצגה-

בימים שאולי בא לנו למות מרוב צער, לומדים להעריך כל רגע של טוב, ומודים על האפשרות של יצירה וריפוי בחיים.
ההצגה נוצרה במהלך מלחמת חרבות ברזל, ומתוך הביוגרפיה וסיפורם האישי של אנסמבל השחקנים-יוצרים, המאפיין את שפת העבודה הייחודית של תיאטרון עכו:

 "מאז שאני זוכרת את עצמי שאלת החיים והמוות ובתוכם תפקיד האמונה העסיקו אותי, כבת להורים חרשים וחרדים, שפת אימי היא שפת הסימנים ובמבנה האורתודוקסי עליו גדלתי לא קיבלתי מענה לשאלותיי. יצאתי בשאלה ונותרתי ללא בית סימבולי וממשי, יצאתי למסע עצמי בין העולמות והגעתי עד למרוקו, אחורה וקדימה במרחב ובזמן. זהו תהליך שיבה ריאלי דמיוני אל השורשים אל הגילוי שהבין לבין יכול בעצם להיות גם וגם."
– יוכבד אוחיון יוצרת ובוגרת בית הספר לתיאטרון חזותי, מתורגמנית לשפת סימנים.

"החיבור שלי ליצירה נובע משני צירים מרכזיים: שורשיי המרוקאים והסיפור האישי שאני נושאת עמי. ביצירה אני מביאה לידי ביטוי נשיות בין-דורית שבה מתקיימים יחד חיוניות ועבודת כפיים, לצד אזורים של השתקה, פחד ואיפוק. בתוך המרחב הזה מתעורר בי הרצון לפרוץ ולתת קול. על אף השכול והטראומה, אני מבקשת להעניק חיים בכל האמצעים העומדים לרשותי – בקול, בתנועה, במוזיקה ובנוכחות."
– שמרית מלול יוצרת תיאטרון ומחול, שחקנית, מוזיקאית ויוצרת קולנוע.