לבשתי את עצמי הפוך

" צפיית חובה לכל ישראלי. לא דמיינתי שאפשר לגעת בנושאים כל כך בוערים בחברה שלנו בחדות, בעדינות ובהומור בעת ובעונה אחת – ההצגה הזו הוכיחה שאפשר. "

“ חוויה קולקטיבית.. הקהל יצא מוקסם והרגיש שמישהו מבין מה עובר עליו ונותן לו אור בקצה המנהרה.”

“ הצגה מטלטלת, חזרתי הביתה עם כל השאלות הקיומיות. בכיתי, צחקתי ובעיקר טולטלתי. לשחקנית כישרון אדיר! הצגה שחייבת להיראות בכל הארץ.”

“ חוויה טוטאלית ונהדרת. נוגעת במרכז הלב של כולנו כאן. חיפוש הזהות וכל הדמויות החיות בתוכנו. תיאטרון משובח ביותר, חוויה מהממת עמוקה מצחיקה ומרפאת ”

“ מרגש כל כך שזו הסיבה שאני רואה פעם שניה, פשוט נהדרת ”

“ אין לי מילים לומר כמה עומק, יופי, וירטואוזיות, ריפוי, צחוק ודמע חווינו במהלך ההופעה ”

“ איזה אומץ, ואיזו מקצועיות. ההצגה מטלטלת ומצחיקה, מערערת ומרגיעה. חוויה חזקה ”

“ ההצגה כל כך רגישה, מלאה בהומור ומטפלת בנושא כל כך מורכב באופן חכם. כל רגע בהצגה פשוט פנינה, ממלא בהשראה “

“ ממליץ בחום על ההצגה ומפגש עם היוצרת מירי לביא והבמאית עינת קירשנר. ההצגה – עונג צרוף ומופע וירטואוזי מעין כמותו. העובדה שמירי עצמה מורה לתיאטרון, הופך את המפגש והשיח לרלוונטי מאוד לתלמידים, בדגש על תלמידי תיאטרון. זה עבד מצוין עבור התלמידים שלנו ואני משוכנע שתלמידים נוספים מרחבי הארץ יצאו נשכרים ממפגש זה. העיסוק בתכנים של המציאות והזהות הישראלית בעיצומו של המשבר בו אנו נמצאים, בדרכה היחודיית של מירי, הוא ערך מוסף, רלוונטי, שמשלים את החוויה המשמעותיות.”

גיא פורת - רכז חברתי, ביה”ס החברתי - דיאלוגי תפן

“ צפיתי בהצגה יחד עם צוות המורים של מגמת התיאטרון, ההצגה העבירה אותנו חוויה אומנותית יוצאת דופן. השחקנית הנפלאה – מירי לביא, מחליפה בצורה ווירטואוזית מצבי תודעה פנימיים ודמויות, ושואבת אותנו כבמטה קסם אל תוך עולמה הפנימי. היא שרה, מדברת את זרם מחשבותיה ומצטטת בחיקוי נהדר משפטים ממשתנתו של יהושוע ליבוביץ’. נפרש בפנינו עולם תודעתי של מחשבות ורגשות, לעיתים סותרות, אשר משקפות באופן אוטנטי את התחושות שלנו בתקופה המורכבת והקשה הזו. ההצגה בסגנון פוסט מודרני, מצליחה ליצור קשר עם הצופים ויוצרת קסם. תאטרון מרענן ומקורי – בתוכן ודימויים הבימתיים ממליץ מאוד לצפות בהצגה, מתאימה מאוד לתלמידי תיאטרון, ספרות, ובכלל לכל אדם שאוהב תיאטרון ומחפש חווית צפייה ייחודית, מרגשת ומקורית.”

דיוויד קורן - מנהל מגמת תיאטרון, תיכון בליך ר”ג

המלצה על ההצגה – כחלק מתכנית לימודי התיאטרון – המופע הפוסטמודרני – “ צפיתי בהצגה עם צוות מגמת תיאטרון מנור-כברי ועם תלמידי/ות שכבות י"א וי"ב, במרכז לתיאטרון עכו. זו הייתה חוויה תיאטרונית מעוררת התפעלות שעברנו כולנו, מורות ומורים, תלמידות ותלמידים. ההצגה, הינה מופע פוסט מודרני, פרגמנטרי, קצבי, השוזר אין ספור דימויים וציטוטים תרבותיים ישראלים, כשדמותו של ישעיהו ליבוביץ' משמשת עוגן, או פנס ערכי החוזר ומאיר את השטף האסוציאטיבי הנירוטי. השחקנית היוצרת מירי לביא נעה בווירטואוזיות בין גילום מהפנט לדמותו האייקונית של ליבוביץ' לבין מונולוגים אישיים, או מחרוזות של שירים מאבני הדרך של התרבות הישראלית וניכר היטב כי היא שולטת בשפה התיאטרונית הייחודית שלה. המופע הוא עדות לנפש מסוכסכת, מוצפת, מבולבלת, בתוך מציאות קרועה. זוהי יצירה אישית, הנוגעת בחברתי, לאומי, פוליטי, דתי, מגדרי, באופן רב ממדי, החושף קונפליקטים, שאלות, פחדים ומחדד את תחושת שותפות הגורל באופן פילוסופי ורגשי, קורע לב ומגוחך. אך מעל כל זה, היוצרת מתבוננת בעין חומלת על עצמה ולכן גם עלינו. לצד הזעקה העולה מתהומות הכאב נובטת גם תפילה חרישית לחיפוש אחר דרך חדשה של תפיסת המציאות. לכן, למרות שההצגה נוצרה ממש לפני השבעה באוקטובר, הרי שכעת יש לטעמי צורך דחוף לצפות בה שכן היא הפכה מנביאה זועקת בשער לכוהנת של ריפוי ותקווה בעצם היותה ובעצם השיח אותו היא מציעה. עם תום המופע נערכה שיחה עם עינת קירשנר ומירי לביא. חשוב לציין שערכנו הכנה מוקדמת בבית הספר לקראת הצפייה בהצגה, כך שהתלמידות והתלמידים הכירו במידה מסוימת, לפחות באופן תיאורטי את מאפייני המופע הפוסט מודרני ואת דמותו מעוררת המחלוקת של ישעיהו ליבוביץ' . בתחילת השיחה שיתפו התלמידים/ות בחוויית הצפייה, ההצגה הפתיעה אותם, חלקם ציינו כי מעולם לא צפו בהצגה כזו- הקיטוע היה עבורם מעניין, הן נשאבו אל תוך הקטעים השונים ושינויי הקצב, הביעו התפעלות רבה מהיכולת המשחקית, מהצמצום הבימתי וניכר כי הנושאים שההצגה מעלה, בעיקר בימים אלה, מהדהדים שאלות, טרדות ומועקות פנימיות אצל רבות ורבים. לאחר מכן העלו שאלות לגבי תהליך העבודה והיה מרתק לשמוע מעינת ומירי על דרכי העבודה מרובות הרבדים שרכשו אז ופיתחו במהלך השנים.” בין מאפייני המופע הפוסט-מודרני שניתן למצוא בהצגה "לבשתי את עצמי הפוך": * ביטול העלילה * הטקסט המדובר פחות חשוב יחסית למרכיבים התיאטרוניים. * המופע מבוסס על דימויים ומטאפורות תיאטרוניות שהקשר ביניהם הוא אסוציאטיבי, או לא ברור. * הקהל מוזמן לפרש את הדימויים באופן עצמאי. * יש עיסוק מכוון בתיאטרון: שיקוף עצמי, שילוב סגנונות משחק וריבוי ציטוטים מיצירות קודמות, סימו לקרות תרבותיות. * טשטוש גבלות פוסטמודרני: ריבוי הציטוטים יוצר ערבוב בין "גבוה" ו"נמוך" מבחינה תרבותית. יש טשטוש גבולות בין ההצגה לעולם המציאות, בין שחקנית לבין דמות, השחקנית נעה בין הדמויות כך שנוצר גם טשטוש מגדרי, כמו כן ישנו טשטוש של הגבול בין הבמה לקהל.

יונת מתן - רכזת מגמת תיאטרון בב"ס מנור כברי