וואעליה
כשהמוות של כולנו ידוע מראש, אנחנו נוברים בידיים חשופות בשורשים שלנו דרך טקסים כמו תפילה, קינה והילולה.
לימבו
בין שפות מדוברות למסומנות
בין מרוקו לישראל
בין כאב לשמחה
בין עצב לתקווה
בין היש לאין
מאז שאני זוכרת את עצמי שאלת החיים והמוות ובתוכם תפקיד האמונה העסיקו אותי,
כבת להורים חרשים וחרדים, שפת אימי היא שפת הסימנים ובמבנה האורתודוקסי עליו גדלתי לא קיבלתי מענה לשאלותיי. יצאתי בשאלה ונותרתי ללא בית סימבולי וממשי, יצאתי למסע עצמי בין העולמות והגעתי עד למרוקו, אחורה וקדימה במרחב ובזמן.
תהליך שיבה ריאלי דמיוני אל השורשים
אל הגילוי שהבין לבין יכול בעצם להיות גם וגם.
יצירה משחק ובימוי: יוכבד אוחיון
שחקנים יוצרים: מרדכי (מוטי) תמם שמרית מלול מריה (מאשה) רוזנפלד
ליווי אומנותי: הילה גולן
ייעוץ וליווי אמנותי : מוני יוסף וסמדר יערון
הפקה: ג׳וליה אסולין- המרכז לתיאטרון של עכו
מוזיקה: שמרית מלול
עיצוב תלבושות: טל זיו
עיצוב תפאורה: עדי שמולביץ
אנימציה ופוסטר: דותן מורנו
תאורה: איהב חסקיה
המופע מונגש לחרשים בשפת הסימנים
בתמיכת: מפעל הפיס
תודות:
למשפחתי היקרה הורי ותשעת אחי ואחיותי וסבתא זוהרה שהיא השראה להכל.
חאלד אבו עלי על השתתפות ותמיכה בתחילת הדרך.
בן בן-עמי, על השראה ועזרה במחקר יהדות ואסלאם במרוקו.
מוחמד מוראביטי, טחנאוט, מרוקו, וליאת רוסטוקר על ליווי שקדם ליצירה.
חברות שלי נגה אבישר עדן מנדספלור אלכס ענר וגל אמויאל שהחיים בזכותכן הופכים לנסבלים יותר.
אחרון חביב אלוהים, אם אתה קיים – אני מודה לך.